יחסי ציבור, את מי זה מעניין?

הגישה הרווחת במשרד שלנו טוענת (ביומרנות מסוימת), כי עבודת יחסי הציבור צריכה לשאוב את כוחה מעקרון “לי כל המדיה” כפראפרזה על “לי כל הארץ”, להבדיל כמובן. אנחנו רוצים וצריכים להיות בכל מדור, בכל עיתון בכל העיתון, בכל תוכנית בכל הרדיו, בכל אתר רלוונטי ובכל פינה או ביקורת מוסיקלית. רוצים, צריכים, אבל לא בכל מחיר. לא כל אייטם צריך להתפרס בכל המדיה ויש לעשות את החישוב הנוטל את כל הפרמטרים – טובת הלקוח והצורה בה יקבל סיקור, שמירת כבודו של כלי התקשורת לו אנו מספקים תוכן, אבל חשוב לזכור שהוא לא עובד אצלנו ולא חייב לנו דבר וכמובן הדרך בה נתפסת עבודת משרד היח”צ.

מילה על כלי התקשורת:

כולם, בלי יוצא מהכלל ובלי להזכיר שמות מעוניינים לעניין את הקורא/ הגולש/ המאזין, להנעים את זמנו ולספק לו חוויית צריכה מהנה. כולם מבלי יוצא מהכלל מתעבים את הצורך לתחוב ידיעה, אייטם או אינפורמציה משעממת שלא מעניינים וחשוב מזה, לא תורמת למיקסום הרווחים הכלכליים שלהם, בלשון המעטה. לכן, ליצירתיות שלנו תפקיד חשוב ודרמטי. ככל שנהפוך את הידיעה שאנו כותבים למקום מקורי, חדש ומרענן, ככל שנקפיד שלא ליפול לקלישאות מעיקות וטורדניות – הרי שנגביר בכך את הסיכוי שהכתב והעורך לא ידלתו (מלשון delete) את הידיעה בעודה מונחת בתיבת הדואר האלקטרונית.