לא צריך לחכות, 2020 כבר

רני רהב, אדם שאני מחשיב מאוד, הוא איש שיודע לרתום את יחסי הציבור לטובת לקוחותיו ועושה זאת במקצועיות ראויה להעתקה. ובכן, רהב אמר פעם, וסליחה אם אני לא מצטט באופן מדויק, כי "איש יחסי הציבור הוא בעצם מישהו שמוכר תוכן בחינם, לכלי התקשורת". אם לתרגם את דבריו לעברית מדוברת, הרי שהעיתון נזקק למלא את עמודיו בתוכן שירתק את קוראיו, היחצן, יודע כיצד לעניין את הקוראים ולהגיש להם סיפור יפה, גם אם המחיר הוא לאזכר את לקוחו. זוהי מהות העבודה של היחצן והיא לא תשתנה, אף לא בעתיד.

מצד שני, שואל מנהל השיווק ברשת מקומונים גדולה ואהובה, "למה שאתן את מעט שטחי הפרסום שלי ללקוח שאינו מפרסם אצלי, על חשבון לקוח שמגיע לו כי הוא מפרסם?". השאלה צודקת והעדפה מוצדקת גם. אבל אם הידיעה ששלחת מעניינת את הקוראים כי יש בה חדשה מרתקת, הלקוח לא מפרסם כי הוא קמצן, טיפש או שניהם יחד, אך במקביל עושה הידיעה שירות לקוראים, לא חבל לאכזב אותם?

קראתי את המאמר המשכנע של נוחעם בגיליון המיוחד של 'פרוג', אפילו הופתעתי קלות שלא נשאלתי שאלה לצורך הכתבה (לדבר על יחסי ציבור במגזר ולא לדבר עם יחצנים שזהו מקצועם?), מילא. זאת לא עבירת אתיקה, אבל זאת נאיביות מסכנת חיים לתלות חוסר יצירתיות וחוסר מקצועיות של יחצן, כשהגוף מולו הוא עובד פועל כאחרון הסוחרים בבזאר טורקי.

במילים אחרות: אם מחר יחליט העיתון לפרסם ידיעות יח"צ, רק בתנאי שמנהל המשרד (או מנהלת) יגיעו אליו הביתה, ישטפו לו את הרצפה, יקפלו כביסה ויחתלו את עולליו ("כי ככה זה אצלנו") נראה לכם שהלקוח יצפה ממשרד יחסי הציבור שלו לתחוב שם ידיעות? שיתחב אותן בעצמו.

משרדי הפרסום החרדיים עושים עבודה טובה בתחום הפרסום, כנראה. מעייף לחזור על זה, אולם לא לחינם שני המגזרים היחידים בעולם שעדיין לא הפרידו את מחלקת יחסי הציבור מעבודת משרד הפרסום הם המגזר החרדי וה… ערבי. זה לא עובד כך בעולם, זה כבר לא עובד כך בארץ ועד תו שין פא זה כנראה יפסיק לעבוד גם אצלנו.

אבל המדיה, כפופה לשיקולים כלכליים ככל שתהיה, יודעת את האמת ומכירה בהיגיון. איך אני יודע? אותם מנהלים שולחים אליי לקוחות, מפרגנים ליונת החן במשרדי ושכמותה (יש?) על העבודה וסומכים עלינו שלא נשגר אליהם ידיעות יח"צ משמימות, עבשות או סתם מֵעוּלָגוֹת ניסוח, הנה, סוג של קרן אור קטנה בדרך ל-2020.

רוצה היומון החרדי (או השבועון, או הירחון) לתלות פרסום ידיעות בפרסום מודעות, לבריאות. מסורת ה"גילוי הנאות" מחייבת אותו לפרסם בראש העמוד באופן בולט את המילים "תוכן שיווקי". לכשעצמי אני חושב שיותר הגיוני שכלי התקשורת הנ"ל יצרף את צמד המילים ההן ללוגו העיתון.

יחצנים טובים ימשיכו לרגש ולהפתיע את העיתונאים ביצירתיות ותעוזה קריאטיבית. אני מניח שכל מי שעוסק בתחום לא יפסיק לחשוב מחוץ לקופסה גם בשת"פ. אבל אם כלי התקשורת הנ"ל רוצה להרגיש כמו "עיתונות", שיתחיל להתנהג כמו.