ספטמבר 2020

גילוי נאות: הפוסט הבא נכתב בפלטפורמת הפרסום החרדית, 'פשקוויל', כתגובה לפוסט-מאמר של נחום ברזנסקי בנוגע לאזלת ידי היחצני"ם החרדים דהיום. תהנו.

לפני ארבע שנים, לאחר תפילת ערבית והקינות שרבטתי כמה מילים על בטן ריקה. לצערנו, בית המקדש עדיין לא נבנה והפוסט אקטואלי גם היום, למעט תיקון קטן אך מבאס: מאז חורבן הבית כבר עברו לא פחות מ 1942 שנה…

תשע"א, התפר שבין ה-10 ל-11, כמעט בפתח. ענין של עשרים וארבע עד ארבעים ושמונה שעות ואנחנו עומדים לעוד משפט חד שנתי, נידונים בין השאר על עד כמה נתעניין במבצעי טיטולים, אם יהיה את מי לטטל, אם נריב מי יטטל, וביננו, אם יהיה בכלל מי שיטטל. יש ילדים שאחרי יום דין כזה איבדו את מי שיטטל.

יותר ויותר חרדים ודתיים לשעבר או לפעמים ממלאים את המסך. האם זה טוב ליהודים? קובי סלע לא בטוח. בעיניו המפגשים הבלתי אמצעיים בתור לסופר, כנים יותר מעוז זהבי בכיפה.